פרק ראשון – מי הוא מגזר?
סגירות באה לידי ביטוי בצורות שונות. סגירות היוצרת מגזר דמוגרפי מעניין מתבטאת בשפת דיבור, ריכוזי מגורים, או שמדובר בסגירות תרבותית או פוליטית. כאן ודאי מצפים עמיתי לתחום המגזרים להתמודד עם סוגיית המגזר הרוסי. המגזר הרוסי הינו גדול בכל הקשור למספר הנפשות, גם בנושא זה קיימת מחלוקת סטטיסטית באשר שילדים להורים ממוצא מדינות חבר העמים נחשבים ישראלים על אף שהם חיים בבתי אב שסטטיסטית נחשבים לבתי אב של מגזר מדינות חבר העמים. אולם בכל מקרה אין חילוקי דעות לגבי העובדה כי מדובר במגזר גדול המונה מעל מליון נפשות. כלומר את תנאי הגודל במסננת המגזרים עובר המגזר הקרוי “רוסי” בהצלחה.
מגזר עולי חבר העמים נחשב למגזר חרוץ. עבודה של שני בני הזוג ובמספר משרות הביאה את המגזר של עולי חבר המדינות לצמצום פערי ההכנסה אל מול האוכלוסיה הותיקה, וכיום הפערים בכל הקשור לבעלות על דירה או רכב אינם משמעותיים. ניתן לקבוע כי גם את מסננת החוזק הכלכלי, המגזר ה”רוסי” צולח. לפני שאפנה לעניין המדיות הסקטוריאליות נתרכז בעניין הסגירות. לאחר כעשרים וחמש שנות חיים בישראל קיימת הנחת היטמעות של מגזר עולי חבר המדינות בישראל. אין מדובר כאן בשאלה תקשורתית אלא בסוגיה תרבותית. בכל הקשור למגרש התרבותי תיתן לקבוע כי חלק ניכר מה “מגזר הרוסי” לא נטמע וזאת מתוך בחירה. ישנם ישובים רבים בהם האוכלוסיה ה”רוסית” מהווה רבע ואף שליש. עוצמה אורבנית זאת מאפשרת קיומו של “גטו” תרבותי, חינוכי ושפתי. המגזר ה”רוסי” משמר את שפתו, צורך תרבות מקורית רוסית במקרים רבים מתחתן “פנים מגזרים”. העובדה היא שהמגזר הרוסי מעולם לא” התאהב” בתרבות הישראלית. היחס אליה הוא במקרה הטוב אמביוולנטי וכן הוא מצליח לשמר את בידולו פרק זמן כה ממושך. לפיכך השאלה הנשאלת רבות האם אחרי 25 שנים עדיין קיים מגזר רוסי היא פשוט לא השאלה הנכונה. כרגע הם עונים ולו חלקית על קריטריון הסגירות אם כי לא ברור לאיזה טווח זמן.
כרגע קיים מגזר רוסי וכאן אנו מגיעים לקריטריון האחרון קריטריון המדיות הסקטוריאליות ולשאלה הנכונה: האם קיים עדיין מגזר רוסי מההיבט התקשורתי. כאן העובדות הן חדות וברורות. בגילאי 40 ומטה המדיות המסורתיות ששרתו את המגזר הרוסי בשנות עלייתו הראשונות הפכו עבורו לא רלוונטיות. יש עדיין חשיפה לערוצים רוסיים אותנטיים (לא ישראליים) שאינם רלוונטיים לפרסום, ולאתרים סקטוריאליים באינטרנט. אולם החשיפה לאתרי אינטרנט כלליים למדיות כגון ישראל היום גדולה בסדרי גודל ולפיכך החשיפה התקשורתית של המגזר “הרוסי” הינה בעיקרה למדיות כלליות ולכן מוצא עצמו המגזר הרוסי מחוץ למפת ההתעניינות והאינטרסים התקשורתיים פרסומיים למרות שהוא כאמור ממשיך להתקיים חברתית ותרבותית. לפיכך אנו עומדים כיום בזירת התקשורת עם שני מגזרים גדולים: ערבי וחרדי. עליהם בהמשך.
מגזרים: פרק שני
זוהי הפרופורציה של ה”מגזר הכללי”:
נכון, בגרף זה כלול גם המגזר הרוסי
אז רבותי, הגודל כן קובע ,המגזרים עומדים להיות הרוב והחרדי והערבי הם הנתח הפנימי המשמעותי בעוגת המגזרים. והתופעה רק הולכת וצוברת תאוצה!
אז מהיכן התדהמה בספטמבר האחרון (2013) כאשר דווח בעיתונים כי לראשונה בהיסטוריה של ישראל מהווים המגזרים החרדי והערבי מעל ל 50% מהעולים לכתה א? רבותי דמוגרפיה היא לא תרחיש עתידני, זה חשבון פשוט, למתחילים. ואם לא די בגודל אזי הפצצה המגזרית הדמוגרפית מוכיחה גם בארנק כי היא פצצה חיובית עם פוטנציאל עצום: תסתכלו על המגזר הערבי: הוצאה חודשית ממוצעת לתצרוכת: 11,224 ₪ (בכלל האוכלוסייה 12,678 ₪) מס’ משקי בית X הוצאה חודשית = מעצמה כלכלית המגזר הערבי מוציא כל חודש 3.18 מיליארד ש”ח כ- 14% מסך ההוצאה של האוכלוסייה בישראל אז אין יותר שאלה! המגזרים הדמוגרפיים הם פצצה כלכלית שאינה ממומשת במרבית המקרים.
מגזרים: פרק שלישי
במגזר החרדי נבנות ערים חדשות: אלעד כפתרון לבני ברק, בית שמש וביתר עילית כפתרון לירושלים וקרית ספר כפתרון לשני הגושים המסורתיים של המגזר החרדי. אך לצד ערים אלו קמות מגה שכונות כמו באשדוד וכיום בכלל ניתן לאמר כי ביד מכוונת החרדים נמצאים כמעט בכל עיר בישראל עד כולל אילת. (מה עושה פיזור זה לחברה החרדית? … על כך בהמשך) המגזר הערבי גדל אבל משנת 1948 ועד היום לא הוקמה עיר ערבית חדשה. (ישובים מסויימים גדלו אנדוגנית והגיעו למעמד של עיר) אין במגזר הערבי מרכז עירוני אחד שולט.המגזר אמנם צפוני בעיקרו אבל מבוזר.
בהעדר פיתוח אורבני תוך מגזרי אנו עדים לתופעה של יציאת המגזר הערבי מערים ערביות מסורתיות לערים יהודיות שכנות. נצרת עלית וכרמיאל,עכו (בחלקים שהיו מוטי יהודים בעבר) הן דוגמאות מייצגות. וכך גם עפולה טבריה ושכונות מסויימות בירושלים. מעבר לפתרון זה ,עובר המגזר הערבי גם תהליך של מעבר לבניה רוויה. מה עושים תהליכים אלו לאוכלוסיה הערבית? הם נוגסים קשות במבנה החמולתי ההיסטורי שהיה נהוג במגזר. שינוי זה מוביל להתפתחויות כלכליות ותרבותיות מרתקות העלין ארחיב בהמשך. מדיניות ההתעלמות מהמגזרים הערבי והחרדי במובנים כה רבים יוצרת מציאות חדשה שאינה מגובה באסטרטגיה. המציאות החדשה בישראל תביא את המגזרים הערבי והחרדי לממשק פיזי הרבה יותר קרוב עם המגזר הכללי. ממשק זה ייצור משוב חוזר בעל משמעות תרבותית כלכלית אדירה אשר עשוי לשנות את פני המגזר החרדי והערבי ביחס למה שהכרנו אותם עד היום.